ולפעמים, גיהוק גם מסמל את תחילתה של מהפכה תודעתית שקטה. אחרי שנים שתוכנתנו להגיד כן לכל הזמנה, לכל נוטיפיקיישן, לכל טרנד מעורר צרבת בטיקטוק - עכשיו יש דור שלומד לסרב. לא מחוסר עניין, אלא מתוך בחירה מודעת. אחרי שנים בתודעת פומו (Fear of Missing Out) משהו בעולם שטוף אופציות והסחות דעת ורדיפה דיגיטלית אחרי הזנב של עצמנו, גילינו את הג'ומו - Joy of Missing Out, השמחה בלהגיד לא, ואת הגרסה המציאותית שלו, הרומו ‑ Relief of Missing Out, שבמסגרתה אנחנו מוכנים להסתפק בהקלה.
פומו תמיד היה מרכיב אינטגרלי מהחוויה האנושית. האמונה שהדשא של השכן ירוק יותר, תועדה עוד בתחילת המאה ה־20 בקומיקס Keeping up with the Joneses שבו הגיבור ומשפחתו נמצאים במרדף בלתי פוסק להשתוות לשכניהם העשירים שעונים לאותו שם. מאה שנה אחר כך הגיעו פייסבוק, לינקדאין, טוויטר, ווטסאפ, הודעות, סנפצ'ט ואינסטגרם - והפכו את מה שעד אז היה חלק לא נעים אבל נסבל מהתודעה האנושית לחרדה ממשית, ובצדק. פומו מגלם את סך כל ההזדמנויות שהחמצנו, המנות שלא אכלנו, החופשות שלא יצאנו אליהן והחיים שלא חיינו ולא נחיה לעולם.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
