עם כל הכבוד ל"ארץ נהדרת", את הסאטירה החדה של יום העצמאות ה־78 סיפק הרב אייל ציונוב. הוא התייצב ביציע של טקס המשואות עם גלימה, מצנפת ומשקפיים כהים, שהספיקו כדי לשים ללעג מושחז את כל מה שנשאר ממנו רק עטיפה וכיבודים: הממסד הדתי, הפרטאץ' הישראלי, ובעיקר הטקס עצמו.
אחרי שהלוק הרבני שלו שיכנע את רואיו, וגם את הבמאי, שמדובר ברב הראשי הספרדי, הוא הוגדר כמתחזה לראשון לציון. אבל אם בהתחזות עסקינן – במעמד החגיגי היו רגעים ארוכים מדי של תשדיר בחירות שהתחזה לטקס משואות. ציונוב, שאולי ראוי לתואר השני לציון, או הראשון לציונוב, הוא באמת רב ודרשן עם נוכחות בחוגי הפריפריה של ש"ס ועמודים פעילים ביוטיוב ובטיקטוק, בחלקם הוא מוצג כמשיח בן דוד. עם בגדי הראשון לציון הוא תר את הארץ כבר שנה וחצי. מצולם במערת המכפלה ובהר הבית ובבתי כנסת רבים. מברך את מירי רגב ומתרועע עם רבנים. מהתרשמותי האישית אחרי ראיון איתו, הוא לא לגמרי מטריל, לפחות לא באופן מודע. יש משהו מתעתע, חמקמק, בין מחויבות עמוקה לדמות ובין התמימות שבה הוא מספר על תחפושת פורים שקיבל ונשארה לכל השנה, מציבה בלי כוונה שאלה חדה על מה המהות בתוך כל העטיפות. פוליטיקאי בכיר כתב לי אחרי הראיון שבו הטיף ציונוב לשלום פנימי ופיוס: הוא לפחות לא מקלל.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
