בראש השנה קראתי כל מיני פרויקטים לחג, ולכבוד יום כיפור המתקרב חשבתי לספר לכם מיהם אנשי השנה שלי. בשבוע שעבר קיבלתי תמונה מאדם מקסים שהכרתי, בכיר מאוד בחברת רכב גדולה. הוא הצטלם עם מילואימניק שנפצע במלחמה והפך משותק. לפני הפציעה, המילואימניק המתוק אהב מאוד לרכוב על אופנוע בשטח. זה גרם לו להרגיש חי. הוא זקוק לזה היום יותר מתמיד. חיברנו ביניהם, והם עובדים ביחד על הנגשת אופנוע שטח במיוחד בשבילו. כמובן, ללא עלות. באותו יום קיבלתי גם תמונה של אלמנת חרבות ברזל שטסה לחווה של ישראלי מקסים בספרד להתארח שם בחג. מאז שבעלה נפל, היא חששה לטוס לחו"ל עם הילדים. כשסיפרתי על כך לחבר, הוא תפר לה טיול ואירוח כזה שהיא לא יכלה לסרב לו. יום לפני כן, הייתי בפגישה עם לוחם שנפצע במלחמה והשתקם, אבל נותר עם קושי וחרדות שמעכבים אותו מאוד תעסוקתית. לקחתי אותו לפגוש חבר שיש לו עסק בתחום שלו. הוא הציע לו להתחיל לעבוד אצלו יום־יומיים בשבוע, מתי שירצה, ומשם להתקדם. ואלה דוגמאות מקריות רק מהימים האחרונים. אפשר לומר כי בכל יום יש איזה צדיק כזה שאנחנו פונים אליו עם איזה מקרה, והוא נרתם לעזור.
אז מיהם אנשי השנה שלי? הצדיקים האלה, התורמים בסתר. אלה שפונים אלינו כדי לעזור, או שאנחנו נופלים עליהם ומיד נרתמים. אלה שאני מדבר עליהם יודעים מיהם, ואני רוצה לומר להם: תודה שאתם לא מתעייפים מאיתנו. תודה שאתם מזכירים לנו כמה טוב יש בעם הזה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
