אברם של מנואלה נפטר. תזכורת לכך שגם החיים מחוץ למעגל הדמים, ואפילו החיים הטובים דיים, מסתיימים. את אברם הכרתי דרך מנואלה חברתי, מה שאומר שלא הכרתי. את רוב בני הזוג של החברות שלי אני לא באמת מכירה. זה פשוט - סליחה על האפליה המגדרית - יותר מעניין לפגוש אותן סולו. כך שיצא שהכי הרבה ששוחחנו היה לפני שנים, כשביקש ממני עזרה בהדפסת לוגו על חולצות.
לפני שלוש שנים, בעיתון זה, במסגרת פרויקט "זיכרון חי" לרגל יום הזיכרון, איירתי את מנואלה ואת יוני, בן הזקונים, הולכים מחובקים ברחובות תל־אביב בדרך לארוחה משפחתית. ההליכה הזו נטבעה בזיכרונה, כך סיפרה לי, משום שהתרחשה סמוך למועד נפילתו ומשום שבדרך חזרה הביתה יוני הלך בדיוק כך, אנגז'ה, גם עם אביו. יוני ז"ל, הבן המתוק והיפה שלהם, נפל בלבנון ב־1998 והוא בן 20 בלבד. כשהוא נפל, מנואלה, הדמות הציבורית ולוחמת השלום, קמה. היא הצטרפה להקמת ארגון "ארבע אמהות" שקרא להוציא את צה"ל מלבנון, החלה לכתוב מאמרי דעה בעיתונות והפכה לאשת חזון ופעילת שלום בלתי נלאית.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן