"עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה", מכריז הרב והמשורר אלחנן ניר בשיר שכתב אחרי 7 באוקטובר, והתורה החדשה הזאת נראית נכונה לכל כך הרבה דברים שאיבדו תוקף. "עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הָאֲוִיר שֶׁנִּגְמַר וְהַצַּוָּאר שֶׁנִּמְחַק / אֲנַחְנוּ צְרִיכִים מִשְׁנָה חֲדָשָׁה וּגְמָרָא חֲדָשָׁה / וְקַבָּלָה חֲדָשָׁה וַעֲלִיּוֹת נְשָׁמָה חֲדָשׁוֹת / וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו / חֲסִידוּת חֲדָשָׁה וְצִיּוֹנוּת חֲדָשָׁה / וְהָרַב קוּק חָדָשׁ וּבְרֵנֶר חָדָשׁ / וְלֵאָה גּוֹלְדבֵּרְג חֲדָשָׁה וִיחַוֶּה דַּעַת חָדָשׁ / וְאָמָּנוּת חֲדָשָׁה וְשִׁירָה חֲדָשָׁה", וכן הלאה וכן הלאה - לעשות ריסט ולהתחיל מחדש.
אלחנן ניר, רב, משורר, סופר, הוא דמות מעניינת ויוצאת דופן בעולם הדתי־לאומי, החרד"לי, שאליו הוא שייך. הוא היה נער שגילה את השירה במקרה, והתקשר לדליה רביקוביץ ולנתן יונתן וביקש את חברתם. הוא היה צעיר שעזב הכל אחרי צבא ונסע להודו ולמד מחוכמות של עמים אחרים, קשור בנימי נפשו לפרקטיקות רוחניות של מזרח אסיה. הוא רב ומחנך שמקיים דיאלוג בין־דתי עם שייח'ים מוסלמים. ואת ספרי השירה והפרוזה שלו הוא מפרסם דווקא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". במילים אחרות, אלחנן ניר הוא אחדות הניגודים.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
