אם תהיה מלחמה, במטכ"ל מאמינים שלא יהיה מנוס מתמרון קרקעי בשטח לבנון. בצה"ל מקווים שהפעולות של השבועות האחרונים, והחיסול בדאחייה בראשם, מחזקים את ההרתעה מול חיזבאללה; ממחישים שהכל השתנה. במערכת הביטחון מאפשרים זמן למהלכים המדיניים, אלה שמנסים למנוע עימות. מעטים מאמינים שיש לזה סיכוי.
קחו כדוגמה את עמוס הוכשטיין, השליח האמריקאי לענייני לבנון וישראל. כפי שפורסם בעמודים אלה, הוא מנסה להסדיר את קו הגבול עם לבנון. לא מדובר בהר דב ור'ג'ר, הדרישות הגדולות של חיזבאללה שישראל כלל לא מוכנה לדון בהן. יש 13 מחלוקות על הקו הכחול, הגבול עם לבנון. מדובר בסכסוכי גבול זעירים. על שבעה מתוכם, יש הסכמה כבר כעת. הוכשטיין מציע לפתור את שש המחלוקות הנוספות. הקשה ביותר היא בראש הנקרה. מדובר ב־25 מטרים. "ומזה הוא חושב שאפשר לייצר מנוף מדיני שיסיג את חיזבאללה", אמר לי גורם ביטחוני, "זה דבר הזוי. חיזבאללה לא יסיג את כוחותיו, או יפרז שטח מטילים ונ"ט, בגלל הסדרה של כמה מאות מטרים. וממילא הם הצהירו השבוע שהמלחמה תימשך עד סוף הפעולה הישראלית בעזה". הוכשטיין והממשל האמריקאי סימנו את מערכת הביטחון ואת השר גלנט כ"מחרחרי מלחמה"; המחמאות הדדיות.
במלחמה בצפון, ברור שהקלף האסטרטגי החזק ביותר של חיזבאללה הוא עשרות אלפי הטילים שהכין. במלחמת לבנון השנייה, הניסיון לטפל בשיגורים רדף את חיל האוויר מהיום הראשון ועד האחרון; ארסנל הרקטות של חיזבאללה מאיים כעת בהרבה. מהביטחון היחסי שאני שומע בצה"ל, הרושם הוא שיש לישראל דרכים הגנתיות והתקפיות יעילות מאוד - לדעתה - להתמודד עם האיום הזה.
עם כל הכבוד לביטחון הזה, אם תפרוץ מלחמה כוללת עם חיזבאללה, ישוגרו לעבר ישראל יותר טילים מאי פעם ורבים ייהרגו וייפצעו; העורף הישראלי, בפשטות, לא הוכן למלחמה שכזו. מקבלי ההחלטות עסקו בטיפוח מלחמות אחרות, בתוכנו.
הטור המלא של נדב איל מ"המוסף לשבת" מחכה בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 15:27, 04.01.24