ירדן ביבס, שאיבד את אשתו שירי ובניו אריאל וכפיר לאחר מתקפת 7 באוקטובר, והוחזק בשבי חמאס במשך 484 ימים, ביקר בבית בניר עוז – המקום האחרון שבו המשפחה האוהבת שלו הייתה שלמה. בטקסט מיוחד ואישי, הוא משתף בגעגוע העז למשפחתו, בחוסר של חברו הטוב דוד קוניו שעדיין חטוף בעזה, ובשגרת החיים הפשוטה שאבדה עם הקהילה בקיבוץ שכה אהב.
"אם החיים הם מרוץ, שירי והילדים היו קו הסיום שלי. הם היו הניצחון שלי בעולם. הם היו התגשמות החלום שלי, להיות בעל ואבא. כשאני מתעורר בבוקר, הדבר הראשון שאני מרגיש הוא החוסר. היה לי הכול, ואיבדתי הכול. אני לא מצליח לראות רחוק יותר ממחר. אבל בחרתי בחיים, ובקצב שלי, לאט לאט, אולי אראה גם את מחרתיים״.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 באוקטובר" בגיליון סוכות של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן