נעים לאורך בורמה, ציר הבט"ש של גדר הגבול לצידה של רצועת חול טרשית, שנחרשת ומיושרת אחת לתקופה בדסקית. עזה לצידנו, כמעין גזירת גורל. מביטה. אוחזת בציפורניה ואחוזה, פוצעת ופצועה. לא מרפה. עמודי עשן בודדים מטפסים מתוכה. מעת לעת צרורות הרתעה.
רס"ר טלב בוחן את הקרקע שתחת רגליו. מגביה עיניים. מרחרח. מה היקום אומר לו? היקום גדול ושוצף מידע. בכל זאת, הוא היקום. יש לו את המוניטין שלו. ועדיין, מתוך השטף האינסופי, הוא צריך לדלות את קצה החוט שלו. זה שמלמד על סכנה. לפעמים קצה חוט הוא קצה חוט, ולא כמטפורה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן