"הוא כל כך תובעני כלפיי, אלוהים", היא אומרת ומגישה לי קערת סלט ענקית כדי שאכניס אותה למדיח. בשלב הזה, לא נעים לי להגיד לה שאולי כדאי שנתחלף במשימות. שאני אשטוף את שיירי האוכל מהכלים והיא תהיה זו שתנסה לסדר אותם במדיח של אורית, המארחת שלנו, חברה משותפת של שתינו.
יש לי קואורדינציה של בובת פיתום, אין לי מושג איך ידי הגומי שלי יצליחו לסדר עכשיו מערום מסודר ויציב של צלחות וסירים במדיח. אבל יש משהו כל כך כואב בדרך שבה היא מדברת על הילד שלה, שאני מבינה שהיא מוציאה עכשיו משהו שישב לה בבטן הרבה זמן. אז אני שותקת ומנסה לדחוס את הקערה הארורה בכוח מעל מתקן הסכו"ם.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
