בכפרים סביב בית אל ב' הסתובב נער עם כיפה, משקפיים ותיק גב. תלמיד ישיבה שחיפש הרפתקאות ומצא את עצמו מתארח ולן בבתיהן של מאות משפחות פלסטיניות בכפרים ובמחנות הפליטים. בבקרים הניח בביתן תפילין, ישב לקפה עם מארחיו, ושוחח איתם בפתיחות. בערבים יצא לחפש הרפתקאות חדשות. היום זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אבל כך נראו החיים של פרופ' הלל כהן מהאוניברסיטה העברית, מרצה להיסטוריה פלסטינית ולציונות.
כהן לא מתיישב בקלות בשום תבנית. לא של האקדמיה, לא של השמאל, ולא של העולם היהודי. הוא גדל בירושלים למשפחה מעורבת ממוצא אפגני ואשכנזי, למד בחינוך דתי, ומגיל 15 הוא משוטט בכפרים פלסטיניים. גם כשהתגורר ולמד במחזור הראשון של ישיבת בית אל, המשיך במסעותיו. לימים הספיק להיות פועל בניין, עיתונאי ב"כל העיר", חוקר ומרצה מוערך. בנוף הירושלמי אפשר בקלות לחשוב שכהן הוא פלסטיני או יהודי דתי ממוצא מזרחי. התעתוע הזה הוא חלק מהקסם של דמותו.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן