עד לפני כמה שנים, נדמה לי שעוד הצלחנו להתרשם מבני אדם כבני אדם. נכון, תמיד הייתה הכת הביביסטית, אבל הביבי עצמו לא התעוות עד כדי כך, והביצורים סביבו לא נראו כמו פעולות גרילה של מאפיה סיציליאנית. אני מקווה, אני רוצה להאמין, שרובנו עדיין מסוגלים להבחין בין טוב לרע. רבין פרש מהמועמדות לראשות הממשלה ב־77' לא כי העביר מזוודות של כסף לחמאס, אלא משום שאשתו החזיקה בחשבון דולרים אישי בחו"ל בניגוד להוראות הפיקוח על מטבע זר. פעם זה הספיק - ובצדק - כדי להפסיד בחירות. היום יש משהו שיספיק כדי לפסול אדם?
זה משונה, כי את היכולת להפריד בן האדם לבין דעתו המעצבנת, הבלתי נסבלת, יש לכולנו בתוך המיקרוקוסמוס שנקרא משפחה. להעריך למרות. אני בודקת את עצמי. האם גם אני התעוורתי? האם אני מסוגלת למשל להפריד את דעתי על יולי אדלשטיין הפוליטיקאי מיולי אדלשטיין האדם, אסיר ציון לשעבר, שעלה לארץ, בנה את עצמו דרך השירות הציבורי עד שנחת בליכוד, אבל בכל זאת שמר על עמוד שדרה ערכי וכיו"ר ועדת החוץ והביטחון סירב לקדם את חוקי ההשתמטות? האם אני מסוגלת להעריך את העובדה שהיה מוכן לשלם מחיר אישי כבד, להיות מודח מראשות הוועדה ולאבד את אחד מתפקידי הכוח המרכזיים בליכוד? כן. אני מסוגלת.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן