אני נמצא כעת בתוך חודש וחצי עמוסים. עמוסים באמת. זה דבר לא שגרתי אצלי. בדרך כלל אני מקפיד מאוד להעביר את חיי מבלי לצופף אותם מדי בעבודה קשה. משתדל לחיות עם מרווחים. שיהיה לי זמן לנשום, להתבטל, לשבת לבד מול השקיעה ולנשום אותה פנימה. סתם, אני לא נושם את השקיעה פנימה. אני מצלם אותה ואז חוזר להיות עם הראש בטלפון, בסרטוני טיקטוק מפגרים.
מה שאני בא לומר זה שבשונה מאיך שחיי נראים באופן עקרוני, כרגע אני עסוק. לפעמים זה נכפה עליי, סדר היום הזה. למשל עכשיו. בצילומים. אגב, שאלתי מומחים למה בעצם ימי צילום הם כה ארוכים וצפופים. מתברר שלצלם סדרה זה דבר יקר ביותר (בקרוב הבינה המלאכותית תוזיל אותו), לכן עושים את זה על פני תקופה כמה שיותר קצרה, בימים שנגמרים לפעמים בשלוש לפנות בוקר. ובגלל שהסדרה מבוססת על החיים שלי, אני משתתף בכל הסצנות כמעט. בקיצור, אני עובד כל יום, כל היום, וצריך להיות מרוכז וטוב ועוד דברים שמעייפים את הנשמה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן