בפרקים הקודמים של "חייו המפורכסים של רענן": רענן מבין שלמרות שהוא לא אופטימי כלל לגבי ישראל ומאמין שהמדינה תישלט בעתיד – ואף בהווה – על ידי השילוב הקדוש של דת, לאומנות, בערות ושלמה קרעי, הוא לא מתכוון לעזוב את ישראל – לא לאתונה ולא לברצלונה ולא לשום מקום – כי... נו, למה בעצם הוא החליט בסוף לא לעזוב?
אה, כן. כי הוא יצטרך לסחוב איתו לרילוקיישן שני ילדים גדולים וסרבנים שישנאו אותו על זה, כי אשתו לא ממש בעניין, כי זה יקר להחריד, ובעיקר כי רק כמות הטפסים שיצטרך למלא כדי לקבל ויזת "נווד דיגיטלי" (או, במקרה שלו, אנלוגי בקושי) ואז לארוז הכל, ואז לפרוק מחדש במקום אחר, ולרשום ילדים (מבואסים) לבתי ספר (קשוחים. באנגלית), ולפתוח חשבונות בנק, ולהסדיר רישיונות וכתובות מגורים, ולדאוג למיליון הובלות והרכבות מאיקאה סניף אתונה – רק המחשבה על כל הפרוצדורות האלה הכניסה אותו אפילו לא לשיתוק, אלא פשוט לוויתור.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
