מפחד שיבואו / בשוני לפני שבועיים שר כל הקהל בהזדהות עמוקה את השורה הבאה מתוך "אגדת 21": "בדיוק נגמרה מלחמה אחת ושנייה תכף תתחיל". ג'יזס, כתבתי את זה ב־90'. כמו נבואה קוסמית. שורות כאלה ראויות להיחרט על קירות בשירותים ומקלחות צבאיות. אז באמצע השבוע, כשהטור הזה נכתב, איראן שיחקה בגפרורים בליסטיים עם טראמפ והסיכוי לשמוע אזעקה ברחבי הארץ גבר. בשלטי החוצות שעל צידי הכבישים, שעה שהמלחמה לוקחת נשימת הצטיידות, נראו הנשף של אביב והשכונה של דודו טסה. ופה, בלב פנימה, המרוץ לבריון. מי ייקח את הפרס לבריונות נעורים. מי יגיד שזו אוזלת המשטרה, ההורים, המסכים, הערכים. מזל שלא האשימו את "הפרחים". אבל אז, כשגידי הקטנצ'יק בן העשר נצמד אליי לפני הקונצרט (שתכף אגיע אליו) ואמר "אני מפחד שהם יבואו", הצטמררתי.
מי יבוא? שאלתי ת'ילד בן העשר.
"ההם, ההם שהרגו את הילד".
לא יבואו, אל תפחד.
הכל התערבב אצלו, אני מבין. כמו מזג האוויר, שלג בחרמון בקיץ.
הטור המלא של שלמה ארצי מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן