מדונה לא יודעת, אבל אני חייבת לה סליחה. עד כדי כך אני מרגישה אשמה, שהמון זמן אני לא מעיזה לשמוע את האלבום החדש שלה. הוא פשוט יושב שם, זמין לחלוטין בתוך הספוטיפיי שלי, ובכל זאת אני לא מעיזה ללחוץ פליי מרוב שאני מרגישה שזה לא מגיע לי, ליהנות מהמוזיקה שלה. "נו באמת", אומרת לי חברה, "מדובר במדונה, למען השם, זו המלכה האם של הפופ, אחת הנשים הכי מפורסמות בהיסטוריה. את חושבת שמזיז לה שאי שם, בארץ הקטנה והנחשלת שבה היא לקחה פעם שיעורי קבלה, יושבת איזו כתבת בת 50 פלוס שמרגישה אשמה שהיא תקעה לה סכין בגב?"
והיא צודקת, אבל מה לעשות שהתחושות שלי אמיתיות לגמרי. אני כל הזמן חושבת שאם דנה בת ה־17 הייתה יודעת איך הרשיתי לעצמי לדבר על מדונה, היא הייתה מתביישת בי נורא. כי מדונה לימדה אותי כל מה שהייתי צריכה לדעת על מה זה להיות אישה שלוקחת מקום בעולם הזה. זה היה כמו לעבור סטאז' מזורז בנשיות.
הטור המלא של שלמה ארצי מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן