The Dismissive Avoidant, או בעברית - הנמנע המבטל. "הבעיה היא שבהתחלה הגברים האלו בדרך כלל נראים כמו הגבר החזק הזה שאת יכולה להישען עליו", אני אומרת. ובאמת הטיפוסים האלו הם כמעט תמיד מצליחנים, או לפחות וורקהוליסטים. וגם אם זה לא מתבטא אצלם בהתמקדות בקריירה, יש להם שלל תחביבים שמעסיקים אותם מאוד. גלישת רוח, סאפ, ריצות מרתון, מיינדפולנס, כל דבר שדורש ממך לעשות אותו לבדך ובמשך שעות ארוכות.
עצמאות, זו המילה הראשונה שעולה לראש כשאת חושבת על הגבר הזה. הוא מסתדר נהדר בחברת עצמו, יש לו סדר יום צפוף שאת משתחלת לתוכו כמו חוט בקוף מאוד צר של מחט. הסיבה שהוא תמיד דואג לפנות לעצמו מרחבים של זמן לעבוד או לדפוק ג'וגינג היא פשוטה - בילדות ההורים שלו נהגו להשאיר אותו המון לבד. זה לא משנה אם הם הפקירו אותו מבחינה רגשית ואף פעם לא שאלו אותו למה לאחרונה הוא מתקשה בבית הספר, או שפחות התחברו למשפחתיות והעדיפו לנסוע המון לחו"ל ולבלות בלילות. כך או כך, התוצר הוא ילד שאיש לא לימד אותו איך להתקרב, להיות אינטימי. המסר היה – תצטיין בלימודים, תשחק כדורגל ותיתן לנו שקט.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
