ניב מנחם לא זוכר כלום מהמלחמה. לא את האירוע שבו נפצע, גם לא את החודשים שקדמו לו. הוא כן זוכר את חוויית ההתעוררות בטיפול נמרץ נשימתי, ואת החוויה הזאת היה מעדיף לשכוח. "ניב היה מורדם ומונשם כמעט שלושה חודשים, אבל זה לא שאתה מתעורר ב'שלום־שלום, אני ער'", מספרת אמו, עדינה. "הוא לא ראה, לא הצליח להזיז את הגוף, היה כולו בכאבי תופת".
ניב: "התחלתי להיכנס לחרדות, 'אמא, למה אני לא רואה? למה יש חושך? תדליקו את האור!' ניסיתי להזיז את הרגליים ולא הצלחתי. לא הרגשתי אותן. אמרתי: 'תעיפו ממני את האישה השמנה ששוכבת עליי, היא גומרת לי את הרגליים!' והייתי צועק ומתעצבן. כל אחד שעשה רעש קיבל ממני צרור קללות".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן