"דן, הבן פורת יוסף, הודעתי למדאם טוסו שקיבלתי מכתב ממך והיא החליטה לפסל אותי איך שאני קורא את המכתב. הרוסים החליטו לקנות את הפסל מפני שהוא מבטא את הרגשת האושר של העמלים, ואני החלטתי לחרבן על נשמתם.... תגיד ליוסקוביץ' [זאב יוסיפון] שנַטענו כאן עץ על שמו והשקינו אותו בגופנו" (לונדון, 10 בפברואר 1956, גנזים).
הכותב הוא חיים חפר והנמען דן בן אמוץ — בשטותניקיות הזו שהיא, על רגל אחת, כל תורת השותפות היצירתית ביניהם על רקע הווי הבוהמה של שנות ה־50 וה־60 של המאה שעברה. הומור, חברות אמיצה ואווירת הפלמ"ח ששרדה שנים לאחר פירוקו. צ'יזבטים הממשיכים להתעופף מצד לצד כמו במשחק פינג פונג, במכתבים בין שני היוצרים של "ילקוט הכזבים".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
