יש אנשים שעצם קיומם בעולם הוא נקודת משען, כאלה ישהיעלמותם הפיזית מערערת את עולמנו ומגבירה את תחושת הבדידות. ככה הרגשתי עם בשורת מותו של יואל, מנסה להתנחם במשפט המסיים את 'כריסטוס של דגים', "שהעולם הזה נמשך אל העולם הבא כמות שהוא ואין חילוק ומתהפכים בו רק הכיוונים". יואל הופמן היה בשבילי יותר מכל משורר ענק ומקור השראה.
לא מזמן, עם צאת ספרו הצנום 'סיפורים' בעריכת יגאל שוורץ, חשבתי לבקש ממנו, סרבן ראיונות ידוע, לאפשר לי לשוחח איתו. לא ראיון, הרגעתי, כי אם פגישה דרך עיניי שלי, לכתוב עליו כמי שמושכת בכנף בגדם של קוראים חדשים כדי להראות להם משהו מופלא. להפתעתי הסכים.
הכתבה המלאה במוסף הספרות והתרבות של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן