הנה מחשבה שנולדה לפני כמה שבועות בשיחה עם חבר: אם יש סופרים שכותבים "מתוך הפצע", כפי שניסח זאת עמוס עוז, כלומר יוצרים מבפנים, יש גם סופרים שכותבים מתוך סקרנות עזה כלפי העולם, כלומר כשמבטם מופנה החוצה, סופרים שמבקשים לתאר את מופעיו הרבים והתוססים של הרגע ההיסטורי שבו הם חיים. אני מספר על הרעיון לטיפולוגיה הקצת־כללית הזאת כי נדמה לי שאפשר להבין באמצעותו משהו על המקוריות והכוח של הספרים שכותב הסופר הצרפתי עמנואל קארר.
קארר הוא דוגמה נדירה לסופר שהפצע שולח אותו דווקא החוצה, אל העולם. המבנה האופייני לרוב ספריו האחרונים הוא זה: תנועה בלתי־פוסקת, טבעית להפליא ומעוררת מאוד בין וידוי אוטוביוגרפי לתיעוד כמו־עיתונאי של העולם, על הדרמות והאירועים הגדולים שמזעזעים אותו וגם אין־ספור האנשים והסיפורים "הקטנים" שמאכלסים אותו ולעיתים קרובות מתפוגגים בלי להשאיר חותם.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
