איראן היא מדינה ריבונית עם 93 מיליון איש על שטח גדול פי 75 מזה של ישראל. וכשאתם יוצאים למלחמה נגד מדינה כזו בלי שום תוכנית מדינית, אסטרטגיית יציאה או איזו הגדרת מטרות מלבד "נפציץ להם את האמ־אמא", אתם עומדים לחטוף טילים לעורף, פגיעות ישירות ועקיפות, עצירה מוחלטת של החיים ונמלי התעופה ואירוע נגרר ללא שליטה, ולקוות שמתישהו יופיע סוף סוף המבוגר האחראי - שהוא, ובכן, מבוגר ואחראי בדיוק כמו דונלד טראמפ - וישרוק לפסק זמן.
עכשיו תגידו: בסדר, יא תבוסתן, יא אנטי־חוסן, יא רעלן שקד, אם היינו מחכים, היינו סופגים פגיעה גדולה יותר בעתיד. ואני אגיד: אתם ממש לא יודעים את זה. נכון, זה מה שנתניהו מספר לכם, אבל נתניהו הוא מגדולי מספרי הסיפורים בזמננו, ואני בהחלט יכול לחשוב על סיפור חלופי, שבו העתיד, גם בלעדינו, לא היה עושה טוב לאיראן של הרפובליקה האיסלאמית. ואם היינו רק קצת פחות חמומי מוח, כנראה שהיינו חוזים בקריסתה גם מבלי להסתכן בקריסתנו. אם היינו רואים בזמן החולף משאב ולא אויב, היינו משתמשים בו כדי לבנות אותנו, ולא כדי להרוס אותם.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
