אנשים רבים חושבים שלהתאהב זה להגיע למקום שבו אתה מאה אחוז אתה. מאה אחוז בטוח. צריך לומר הכל, אסור לשקר, ואם אתם גרים ביחד? אתה בבית שלך, מותר לך להתחרע על עוגת שמרים על הספה כשאתה לבוש בטרנינג לא מחמיא, ולבן הזוג שלך לא יהיה אכפת שהשיניים שלך מלאות בפירורים של פרג שחור. וגם אני חשבתי ככה, כשהייתי רווקה וחשבתי שאהבה זה כמו בשיר של מדונה, הולכים בערבה 30 ומשהו שנה ואז מגיעים לנווה המדבר שבו מותר כבר להפסיק ללבוש חזייה.
אבל היום? אם הייתי צריכה לומר דבר אחד לאישה שעומדת להיכנס לזוגיות ארוכה או מתחתנת, זה היה הולך ככה. זוגיות ארוכה היא קודם כל סוג של תרבות. היא ציוויליזציה. כדי שהיא תתקיים היא חייבת קודם כל דבר אחד - שמירה על הנימוס. הרי לא היית נכנס לבית של החבר הכי טוב שלך באמצע שהוא מתקלח והולך מולו לשירותים, נכון? אז למה לאישה שלך? ולא היית אומר לבוס שלך בעבודה שיא־אללה, כמה הוא מתלונן, אי־אפשר לשמוע אותו יותר בוכה כמו איזה תינוק, אז למה לדבר בכזה מיאוס לא מכבד לבן הזוג שלך?
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
