שיבת הקבינט שהתכנסה במוצאי פסח במקום סבב המימונה השנתי של השרים הייתה הרבה פחות חגיגית. אפילו מגש המופלטות שהביאה מירי רגב לא המתיק את המרמור של הנוכחים בחדר מהחמיצות שבחוץ. מי שמכירים את בנק המטרות עוד לפני המבצע, מתוסכלים מהפער בין ההישגים הצבאיים והמספרים שהוצגו להם במצגת הסיכום של המלחמה לבין התחושה בציבור. הרי מכל בחינה שהיא, איראן הוכתה ב־40 הימים חזק וקשה ממה שספגה ב־12 הימים של "עם כלביא". אבל האופוריה דאז איננה. הפער הוא גם בגלל הציפיות, גם בגלל השקרים. הצהרות הרהב בתום עם כלביא פוגעות בהצגת הישגי שאגת הארי.
נוכח התוצאות, אולי אפשר להבין בדיעבד מדוע בצה"ל טרחו לפרסם באופן חריג יחסית, חודש אחרי פתיחת המערכה, את פקודת הפעולה שפתחה אותו. אין בה משפט על הפלת המשטר, היא צנועה יחסית וגם הולמת את מה שהושג: "צמצום האיום הנשקף מאיראן לאורך זמן, לשיפור המאזן האסטרטגי של ישראל".
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
