סליחות / יהודית רביץ (1977)
כשסורקים את השירים שהולחנו בישראל של שנות השבעים, נראה שכמעט כל שיר שני הופיע קודם לכן בספר של משורר או משוררת. גם השיר שחשף ב־1977 את יהודית רביץ בפני חובבי המוזיקה העברית, נכתב כארבעים שנה קודם לכן, במחברת של לאה גולדברג. ברבות השנים חוקרי השירה העברית התקשו להסכים האם המשוררת פונה כאן לאהוב שהוא גם מאהב, או שאולי מדובר בכלל באביה שנשאר בגולה הקרה בזמן שהיא עלתה ארצה בגפה. כך או כך, את מבקש הסליחה גולדברג מתארת כמי ש"באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח, להראות לו בחושך את כל הדברים".
כשהטקסט שכתבה אישה אחת בשנות השלושים הגיעה לאישה ששרה אותו בשנות השבעים - עם הלחן היפהפה ששידך לו עודד לרר לטובת פסטיבל הזמר והפזמון - הוא סידר לרביץ יופי של נקודת פתיחה אדירה לקריירה. תוך פחות משלוש שנים החיילת המשוחררת והדי אלמונית, ששירתה בצוות הווי של חיל ההנדסה הקרבית, הספיקה להשתתף באלבום האדיר של הרכב הפרוג ששת, בזה המיתולוגי של "הכבש השישה עשר", לעבור במופע "ארץ טרופית יפה", לשיר עם אריק איינשטיין, להקליט שני אלבומים ועוד אחד בהופעה עם יוני רכטר.
הכתבה המלאה מחכה במגזין החג בגיליון יום כיפור של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
