מכל הטרנדים האחרונים בטיקטוק, יש אחד שגורם לי לבחילה פיזית. מדובר בסרטון שמעלות נשים, לרוב מפורסמות מאוד, והוא תמיד מתחיל בקלוז־אפ על פניה של הסלבית כפי שהיא נראית היום, כלומר בת 50 בערך, ומעליהם מרחפת שאלה אחת – "אמא, איך היית בניינטיז?" בשלב זה מתחיל להתנגן השיר המאוס "אייריס" של הגו גו דולס, ואז יש קאט לרצף של תמונות של המפורסמת שנלקחו כשהיא הייתה צעירה. ובכל התמונות האלו היא נראית גם יפהפייה הורסת וגם מצליחה מאוד כזמרת/שחקנית/דוגמנית או מה שזה לא יהיה שהיא עשתה אז, העיקר שהילדים שלה יידעו - א) כמה אמא הייתה סקסית ולוהטת. ב) כמה היא הייתה אייקונית והקרינה אנרגיה של דמות ראשית או כל המחמאות החדשות האלו שדור ה־Z נוהג לתת.
"נו די, תשחררי מהם כבר", החברה שלי נועה אומרת עכשיו. היא קפצה אליי לקפה קצר של אחרי המלחמה. המסכנה, בטח ציפתה שנדבר על חיי האהבה שלה, לאחרונה התחילה לצאת עם גרוש חמוד ובינתיים זה נראה מבטיח. במקום זה קיבלתי את פניה רושפת וקוצפת על עוד סרטון "אמא, איך היית בניינטיז?" שעלה בטיקטוק, הפעם של איזו מפורסמת ישראלית שהייתה פעם שחקנית מצליחה, לא שרדה את שנות האלפיים, ואז מינפה את עצמה כמו שאני לא הצלחתי והפכה למשפיענית רשת שמגוונת בין מתכונים לזוועה העיסתית שנקראת "פסטה בסיר אחד" לטיפים למיינדפולנס. "אם היא תעלה עוד סרטון אחד כזה", אני אומרת, "אני אפנה לבת שלה ואספר לה איך היא באמת הייתה בניינטיז". "הכרת אותה אז?" נועה אומרת. "כן", אני אומרת, "כבר אז היא הייתה חתיכת ביץ'. לא אשכח איך פעם אני וחברות שלי ראינו אותה בקפה וניגשנו להגיד לה שהיא שחקנית מעולה, והיא אמרה לנו 'אבל אתן רואות שאני באמצע הסלט היווני שלי, מה גרם לכן לחשוב שזה בסדר לגשת אליי עכשיו?'"
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
