שתהיה שנה של פרגמטיזם. לא עכשיו באופן מיידי, לא בחודשיים הקרובים שנותרו עד הבחירות. אני לא עד כדי כך נאיבי. ברור שזה הזמן שבו מחדדים חניתות, ושעד סוף אוקטובר יהיה פה חרבו דרבו, אני יודע. אני לא נלחם בזה. אבל אני מקווה שיום אחרי הבחירות ואחרי שאבק המדגמים ישקע, כולם ישכחו קצת ממה שנאלצו לצעוק בקמפיין ויסתכלו קדימה על המדינה שצריך לנהל. זה נשמע מוזר מה שאני אומר; הרי הדבר המוסרי לכאורה הוא לצפות מכולם לעמוד בהבטחת הבחירות שלהם. ובכן, אני כופר בזה. בעידן של פופוליזם וניו מדיה תובענית כולם מטפסים על עצים גבוהים מאוד כדי לבלוט וכדי לנצח. חבל שזה ככה, אבל אלה החיים. מה שכן אפשר הוא לקוות שכשייגמרו הבחירות, כל אחד יירד בזהירות מצמרת העץ שעליה טיפס בקמפיין ויחשוב פרקטית על איך הופכים את המדינה הזו לטובה ומשגשגת. התפקיד שלנו יהיה להניח סולמות לכל אלה שהתחייבו וצעקו, כדי שיוכלו לרדת בזהירות לקרקע ולחשוב מחדש על המדינה הזו, שכולנו באמת אוהבים.
אגב, אני בכוונה לא מפרט מהן צמרות העצים שמהן נבחרי ציבור יצטרכו לרדת, כי בנקודת הזמן הזו לאיש אין סבלנות לשמוע שיהיה עליו לוותר על משהו. בתקופת בחירות יש פריחה של הבטחות והתחייבויות ואולטימטומים. זו כנראה הדרך לנצח בחירות, אבל זו לא הדרך לבנות מדינה. אז תטפסו על צמרות העצים כרגע. לא שופט. נדבר על הכל ביום שאחרי.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
