חן ארצי־סרור:
החיים היהודיים התקיימו מאז ומתמיד בכמה מוקדים על פני הגלובוס, ובמידה רבה זה היה מקור כוחם. אבל אותם נדודים נולדו מתוך אסונות אפיים, שעיצבו את התרבויות היהודיות לאורך אלפי שנים: מן היציאה לגלות (פעמיים) לאחר חורבן הבית הראשון והשני, דרך גירוש ספרד ועד אין־ספור התעללויות, התנכלויות ומעשי טבח (ואולי אפשר פשוט לקרוא להם "אירועים") — כל אלה לימדו יהודים לישון עם מזוודה מתחת למיטה. ליהודי אין כתובת קבועה, אבל יש לו תפילה עתיקה אחת: "בשנה הבאה בירושלים".
הרצל - העיתונאי, המחזאי, איש הבוהמה - לא נתן להיטמעות ולההתבוללות לסמא את עיניו. האיש שניסה להיטמע בווינה ובפריז הבין כי האנטישמיות איננה תקלה רגעית בדרך אל הקִדמה, אלא כוח אדיר וקבוע הרוחש מתחת לפני השטח. היהודי ייתפס תמיד כזר, יהיה אורח חייו אשר יהיה. כפי שכתב הרצל עצמו: "חִנָּם הִנְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לִהְיוֹת אֶזְרָחִים נֶאֱמָנִים, כְּמוֹ הַשְּׁכֵנִים אֲשֶׁר סְבִיבָנוּ, וְחִנָּם הִנְנוּ שׁוֹמְרִים בְּכָל עֹז אֶת כְּבוֹד שְׁמֵנוּ וְעָשְׁרֵנוּ, כְּדֵי לְהָרִים עַל יָדָם גַּם אֶת כְּבוֹד עַמֵּנוּ; בְּאַרְצוֹת מוֹלַדְתֵּנוּ, אֲשֶׁר אָנוּ יוֹשְׁבִים בָּהֶן זֶה מֵאוֹת בְּשָׁנִים, עוֹד יַחְשְׁבוּנוּ לְזָרִים".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
