לא מחבבת את ל"ג בעומר. כאמא לילדים צעירים תמיד הגעתי אחרונה לרשימת ה"מי מביא מה", אחרי שהחד"פ והשתייה הקלה כבר נתפסו, הכל נתפס, כולל הסלטים והחומוס, ונותרתי אחרונה עם "מאפה נטול גלוטן לצליאקים". תמיד הילדים שלי הלכו לאיבוד במדורות של אחרים והשמיים האדומים נראו לי אפוקליפטיים מדי.
לעומת זאת, כשהייתי נערה, עוד יותר לא חיבבתי את הל"ג. כל מופעי החברמניות האלה - גניבה, סחיבה, גרירה, הערמה, הבערה – לא הלמו את כישוריי, ומלבד אכילת פחמי תפוח אדמה, גם לא הסבו לי הנאה. והקנאה! הקנאה בכוכבת המדורה שניגנה על גיטרה – מעמד שווה ערך לאלוהים בסנה הבוער – הייתה קשה מדי.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
