התור למסיבת האייטיז שלנו ממש ארוך. הוא מתפרס מהשולחן בכניסה שעליו שמו את הקופה עד המדרכה של רחוב דיזנגוף, מה שגורם לצעירים ולצעירות שעוברים ברחוב בדרך לבילויים שלהם להיתקל בנו. "סליחה, את מוכנה לזוז כדי שאני אעבור עם הקורקינט", אומרת לי בחורה כבת 20 שלובשת מעיל סקי מנופח. היא מזיזה את הזרועות שלה בחוסר סבלנות בולט, וככה אני יכולה לראות שמתחת למעיל היא לובשת כמעט כלום. רק גוזייה פצפונת וטייץ אלו יוגה.
היא גורמת לי להיזכר באיך הייתי פעם. עומדת בליל חורף ומתלבשת למסיבה בבגדים הכי פצפונים שיכולתי למצוא, ואז זורקת מעליהם מעיל. לא הרגשתי קור אז, התחושה שאני נראית טוב חיממה אותי עד קצה הבהונות שלי. זה היה כמו שמש נצחית שבערה במרכז הבטן החשופה שלי - הידיעה שעוד מעט אני אכנס למועדון ואוריד את המעיל שלי ואז כל המולקולות בחדר ישתנו.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן