התצפיתניות / בהתחלה חשבנו שלא ידענו, שהיה כשל מודיעיני, ש־7 באוקטובר נפל עלינו כמו אסטרואיד שחמק ממסכי המכ"ם. ואז הגיעו העדויות. מקומם זו מילה קטנה. לדעת שכל האסון הזה יכול היה להימנע, אלמלא תמהיל היהירות והשוביניזם שמנע מהפיקוד הבכיר באוגדת עזה ובפיקוד הדרום להקשיב ברצינות להתרעות התצפיתניות, זה פשוט בלתי נתפס. חמאס בקרבת הגדר, הן התריעו, יש פעילות רחפנים, יש שימוש חריג בטנדרים ובאופנועים וניסיונות להוציא את המצלמות מכלל פעולה. והגדילה בשקל 90 הנגדת ו' מ־8200, שממש צפתה שהולכת לפרוץ מלחמה.
עד כאן, הדברים ידועים. ובכל זאת כדאי להדגיש את הפער בין מה שהסתבר בדיעבד שמותר היה לתצפיתניות לעשות במסגרת תפקידן - לצפות שעות ארוכות במסכים ולדווח על כל תנועה חשודה - לבין מה שאסור היה להן לעשות, שזה בגדול, להסיק מסקנות. כלומר, להיות עיניים זה סבבה, אבל להשמיע קול זה בעייתי. קול זה מחוץ לתפקיד. או, כמו שהתנסחה אחת מהן: "זה לא היה לכבודם לשמוע סמלת, אומרת להם משהו הפוך ממה שאומרים להם קציני המודיעין הבכירים", ואחרת הוסיפה: "אין ספק שאם היו יושבים על המסכים האלה גברים, הדברים היו נראים אחרת".
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 17:57, 27.12.23