לפני כעשור, לאחר שקראה שיר שכתבתי עליה, התחלנו לשוחח. חדוה אהבה את המילה "לשוחח", והיא תופסת מקום משמעותי ביצירתה. החיים הם שיחה. היצירה היא שיחה. היא שוחחה עם מיגו ושוחחה עם ראנא ושוחחה עם הלית. אלה אינם רק שמות ספריה אלא דמויות שאיתן שוחחה, בעולם של מטה ובעולם של מעלה. וכך גם ביקשה לצאת מאזור הנוחות שלה, ונענתה לבקשתי להתראיין. אבל בתנאי אחד, שזאת תהיה שיחת חברים, ארוכה וממושכת.
נפגשנו בביתה בירושלים, נפגשנו ב'תולעת ספרים' בתל־אביב, התכתבנו ארוכות על ספרים ועל שירים ועל מוזיקה ועל אמנות. וגם על החיים שוחחנו. באה הקורונה והלכה. פרצה מלחמה. נהרגו אנשים. חזרו חטופים. עייפות החומר. המחלה. והשיחות בינינו נמשכו והפסיקו והתעוררו וחזרו כדי לתעד. כדי לזכור. כדי לנסות להבין מה היה שם במהלך חייה שהביא ליצירה חד־פעמית. אבל הן לא הגיעו לסופן. חדוה חלתה ומתה, ואני נשארתי עם הקלטות רבות של שיחות והתכתבויות שאינן קוהרנטיות; מציעות קו מחשבה נוסף ליצירתה המורכבת. זהו פרסום ראשון של קטעים בודדים. השיחות האחרונות.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן