לאחר שבועות ארוכים של דשדוש, דברים משתנים בחזית עזה, והם דורשים תשומת לב. קבלנים מקומיים מכשירים את השטח בין חאן־יונס לרפיח, מחוף הים מזרחה, לארבע ערי אוהלים. המימון בא מארגוני סיוע בינלאומיים. ישראל מתחה לשם קו מים. במובן מסוים, חלום ההתיישבות בגוש קטיף, שצץ ועלה מחדש בתחילת המלחמה, מתגשם לנגד עינינו: מהחוף היפהפה, עטור הדקלים, של המוואסי, מהמלון של נווה דקלים, דרך גן אור ובדולח ומורג ועצמונה, אולי גם דרך היישובים נווה דקלים וגני טל, הגוש יחזור לחיים.
זאת התוכנית. בצבא מעריכים שהעברת האוכלוסייה, מה שנקרא בלעז "טרנספר", תדרוש בין עשרה ל־20 יום. לקראת המעבר תורחב התשתית הרפואית: בתי החולים הקיימים יחוזקו, ולצידם יוקמו בתי חולים שדה. ספינות של פיקוד המרכז האמריקאי יבנו בים, מול הפתח המערבי של מסדרון נצרים, מזח ארוך שיאפשר עגינה של ספינות. הוא ייבנה לצד המזח הקטן שבנו שם הפלסטינים. צה"ל יאבטח את הבנייה.
עוד חודש וחצי יידרשו למיטוט שלושת גדודי חמאס שמוצבים ברפיח. חמאס ייעלם כצבא אבל ימשיך להתקיים כגורם טרור וכגורם שלטוני. הקבלנים המקומיים הם רק קבלנים. ישראל מסרבת בינתיים לאפשר התבססות של שדרת ניהול פלסטינית. אין שום ביטחון שסינוואר יחוסל או ייתפס או יברח לסיני. ייתכן שימשיך לפעול ברשת התת־קרקעית, בין חאן־יונס לרפיח.
מתחת לרעש הבאגרים מתנהל משחק פינג־פונג בין נתניהו ואנשיו לצבא. הדרג הפוליטי טוען שהיה נכנס מזמן לרפיח, אבל לצערו, צה"ל לא מוכן; צה"ל טוען שהוא מוכן מזמן, אבל הדרג הפוליטי לא נותן את ההוראה. חילופי המסרים הם חלק מההתמודדות הכללית עם האחריות למלחמה וקשייה. האמת היא שההחלטות הנדרשות בשלב הנוכחי אינן צבאיות. הן פוליטיות ודיפלומטיות. הכל שזור יחד: גורל החטופים, הכניסה לרפיח, היחסים עם ארצות־הברית, מעמדה של ישראל באזור.
הטור המלא של נחום ברנע מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 14:09, 25.04.24