אזרחי ישראל יצעדו השבוע לקלפי בידיעה הכבדה שסביר שהם ייאלצו לעשות זאת שוב באביב הקרוב. החשש מבחירות 2027 מכתיב את בחירות 2026: מהלחץ על המפלגות הקטנות לפרוש ועד ההתעקשות שלהן להישאר כדי להפגין כוח לסיבוב הבא, מהדיבורים על ממשלת מיעוט אל השמועות על ממשלת אחדות. הסיכוי לממשלה כלשהי, בשקלול הסקרים והבטחות הפוליטיקאים, רק פחת השבוע: ליברמן ביצע וידוא הריגה בממשלת המיעוט כשנשבע לא לאפשר אותה אפילו לא כמהלך זמני. איזנקוט נאלץ להתחייב שלא ייכנס לאחדות עם נתניהו, גם לא ברוטציה. ועדיין: ט.ל.ח. מישהו יצטרך להפר את הבטחותיו. איראן יכולה להיות סולם נוח לדברים שרואים משם.
אחוז ההצבעה הכללי עשוי להיות גבוה, אולי אפילו מאוד, אבל השאלה באיזה מגזר: חרדי, ערבי, ליברלי או פריפריאלי. אצל החרדים, שבדרך כלל מצביעים בשיעור גבוה יותר מכל קבוצה אחרת, צפויה הפעם ירידה: כך היה גם אחרי הקורונה והמרמור במגזר מהתנהלות הנציגים. הפעם, לצד אי־ההצבעה, יש גם שלוש מפלגות מחאה (עליהן בהמשך). אצל הערבים מסתמן אחוז הצבעה מפתיע: בבחירות 2022, דווקא אחרי שמנסור עבאס עשה היסטוריה והפך לפוליטיקאי הערבי המשפיע בתולדות המדינה, הערבים ממש לא נהרו לקלפיות. פחות מ־54 אחוזי הצבעה נרשמו במגזר מול יותר מ־70 אחוז בממוצע הארצי. והנה עכשיו, אחרי קדנציה חסרת משמעות באופוזיציה, פסילת אבו־שחאדה, וערב בחירות שבהן גם בגוש השינוי מתנערים משיתוף פעולה פוליטי אפילו עם עבאס, הם בכל זאת מאותתים שיצביעו בהמוניהם. אלו חדשות לא טובות למי שבונה על 61 מנדטים ציוניים בגוש השינוי.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן