אז השבוע הכנסנו המון אוכל לרצועה, ובזה תמו עשרה ימים מתישים של ויכוח פנימי על הרעב בעזה. הנושאים פה מתחלפים מהר, אז למי שלא זוכר, לפני שחזרנו להכניס שיירות ארוכות של מזון לרצועה כולל הצנחת כל טוב מהשמיים - זה היה הנושא.
הנה כי כן עוד ויכוח שמצטרף לשורה ארוכה של ויכוחים שמנוהלים אמוציונלית, כאילו תהום פעורה בין הצדדים, בעוד האמת כמובן אחרת: למעט קיצוניים בשוליים, אין באמת בישראל אנשים ששמחים לראות ילדים רעבים, ואין באמת ישראלים שחושבים שלישראל יש מזימה מכוונת להרוג ברעב ילדים בעזה. כיוון שכך, הוויכוח הסוער הוא על ניואנסים. על דגשים. לא על מהות.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
