לפני עשר שנים בר צברי התעורר בשעה שבה הזמרים עדיין מתאוששים מההופעה של אתמול, הגיע בחושך לתחנת הרכבת בחדרה וירד בקניון עזריאלי בתל־אביב, משם צעד לעבודתו כנציג שימור הלקוחות של "ידיעות אחרונות". לא בדיוק התסריט האידיאלי למי שחלם לשיר מול אלפי אנשים, אבל יציבות שאפשר לקבל עליה משכורת בכל סוף חודש ואיפשהו גם קהל. בעבודה ההיא היו לו אוזניות, אנשים על הקו שצריך לשכנע, ובכל שבוע גם עיתונים ומגזינים חדשים. לפעמים הגיע לידיו גם המוסף הזה. הוא היה מסתכל על השערים ומאפשר לעצמו לדמיין.
"כל הקטע של לבוא לפה מבחינתי הוא סגירת מעגל", הוא אומר. "עבדתי ב'ידיעות' לפני עשר שנים ובכל שבוע הייתי רואה את כל המגזינים יוצאים. הייתי רואה גם את '7 לילות' ואת השערים ואומר לעצמי כזה, בעזרת השם, יאללה, הלוואי שגם אני אהיה שם מתישהו. בכל בוקר מדייק לרכבת כדי להגיע לעיתון. אתה מבין? זה אני שם בשיר ג׳וני שכתבתי. מדהים".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן