לאט־לאט התגנבה לחיינו פה בדידות מלחמתית, אבל אבוי למתרגלים כי צריך לשמור גם על אופטימיות! אנחנו לא מופיעים, המקצוע מושבת, אז שרים בחדרים, באמבטיה. יש פה את הדיבור השכונתי של טראמפ ("תחזיקו אותי", זעק ב־Truth Social) ואת הפאנליסטים והצבאיים המתנבאים על המלחמה - המשטר האיראני ייפול, "ראש הנחש, 460 ק"ג אורניום חייבים לצאת, חיזבאללה לא יתפרק מנשקו (אז מה כן?).
בעיקרון כולם חוזרים על דברי כולם, שיח שהשפעתו, ככל שמדברים יותר, הולכת וקטנה. אין נביאים בעירם, בטח לא במזרח התיכון הבלתי צפוי. ובינתיים, בעוד חיזבאללה יורה על תושבי הצפון, מתפתחת סנטימנטליות מלחמתית, צעירים מבלים בכיף בפאבים ובמסעדות עם שירים ברקע. הצרה שאנחנו כבר לא בז'אנר, אמרתי לקרוביי כשלגמנו יין פשוט לכבוד החג.
הטור המלא של שלמה ארצי מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן