השבוע יכולתי להתפעל מהעובדה שאחרי שהתפעלתי מהרכבת הקלה בתל־אביב – והיא נראית באמת עדכנית, משוכללת, פוטוגנית, מה שתרצו – מתברר שהיא, אה, לא לגמרי מחוברת לתחנות רכבת ישראל. כלומר, רוצים לרדת מהרכבת הקלה ולהמשיך ברכבת הכבדה? תצטרכו ברוב המקרים לצאת מהתחנה, ללכת בשמש להנאתכם, ואז להיכנס מחדש, הפעם לתחנת רכבת ישראל.
זה, כמובן, חסר מחשבה ברמה חלמאית וישראלית כל כך עד שמוכרחים, אחרי ששונאים את זה, לאהוב את זה, לפחות כבדיחה. כי אפילו בפרויקט של מיליארדים שמתבצע ברובו על ידי חברות זרות אתם יכולים להיות בטוחים שבגרסה הישראלית מישהו כבר יעגל איזו פינה או סתם לא יחשוב עד הסוף; מישהו כבר יעשה הכל נכון עד שלב מסוים ואז יגיד: "יאללה, טוב מספיק", ויתחפף הביתה.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן