תודה למי שנלחמו בחורף ובקיץ ובאור ובחושך, עברו בית אחרי בית, נתקלו שוב ושוב, נפצעו וחזרו למערכה, איבדו חברים אבל נשכו שפתיים ושעטו קדימה, כשמול עיניהם זוועות 7 באוקטובר וההבנה שלעולם לא עוד. את המחיר שגבו הלוחמים שלנו מתושבי עזה ייקח זמן להבין. אנחנו עוד בתוך האירוע. אבל בראי ההיסטוריה, כשישאלו מה קרה לאנשים האלה שנכנסו וטבחו בישראלים בשמחת תורה, ייכתב: נחרבה עירם. נחרבו בתיהם.
תודה גם לראש הממשלה ולרון דרמר. היו רגעים שאיש לא האמין שתהיה עסקה כזו שכולם יחזרו בה. אפשר לבוא אל נתניהו בטענות ורבות מהן צודקות, אבל אי־אפשר בעיניי שלא להודות כי עסקה שבה משתחררים כולם נראתה עד לאחרונה כמו חלום רחוק. מי שרוצה להתבצר בעמדה כי רק טראמפ הביא את ההישג, שיבושם לו. לדעתי, ברגע כזה של גדולה אפשר וראוי להכיר תודה לכולם. גם לנתניהו. אם הוא אחראי ואשם במחדל 7 באוקטובר - וזה בעיניי המצב - אז לא ייפקד מקומו משיבת הבנים כעת. אלה שמנסים לטעון שרק הדברים הרעים באשמתו, כמו גם אלה שמנסים לומר שרק מה שטוב קורה בגללו, חיים בתיבת תהודה מצערת.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן