הדיון סביב המדרג של עבירות הרצח, ההריגה וההמתה נמשך במערכת המשפט כבר כמעט 20 שנה. הסיבה היא פשוטה: ההגדרות האלו היו מאוד כוללניות, וכבר לא התאימו למציאות. כדי להאשים מישהו ברצח, למשל, התביעה הייתה חייבת להוכיח שהיו תכנון מראש או כוונה לבצע את הרצח. אם לא הצליחו – הנאשם היה מואשם בעבירות אחרות, כמו הריגה, או במקרים אפילו מעורפלים יותר גרימת מוות.
זה יצר מקרים אבסורדיים, כמו למשל בתיק רצח אריה (אריק) קרפ. כזכור, קרפ ז"ל היה אזרח שהותקף על לא עוול בכפו באוגוסט 2009 על ידי חבורת צעירים בטיילת בתל־אביב. תוקפיו הואשמו בתחילה ברצח, אבל מכיוון שמבחינה משפטית לא הייתה להם כוונה לרצוח (וגם לא תכנון מראש), הם הורשעו בסופו של דבר בהריגה בלבד.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן