בשבוע האחרון ניסיתי משהו חדש ומוזר ואני מוכרח לשתף אתכם, למרות שאני עדיין לא ממליץ, חכו לביקורת הסופית שלי בתום תקופת הניסיון: מדובר במה שאנשים מסוימים מכנים "אופטימיות" או "חצי הכוס המלאה", ויש המכנים, תוך שהם עומדים בראשות ממשלה ומרכיבים בסרטון משקפי פלסטיק ורודים דקה לפני האסון הלאומי הנורא ביותר אי פעם, "כיף פה ברמות. תבלו! תעשו חיים!" אז אופטימיות כזו. מטופשת.
עליי זה מעולם לא ישב טוב, ומזמן ויתרתי על זה לטובת חמיצות עקרונית, שבשילוב כמה אקססוריז תמיד מבליטה את הפיצ'רים הכי טובים שלי. גם לא הייתה לי, מלבד מכונית גדולה, שום סיבה לאופטימיות: שום דבר במסעה של ישראל, לאורך השנים האחרונות, ממצב בלתי אפשרי למצב בלתי נתפס, לא אמור היה לסמן אופטימיות לגבי ההמשך. שום דבר באופן שבו הלא־נורמלי הפך לנורמלי החדש, ואז הנורמלי החדש הפך בעצמו לא־נורמלי ונירמלנו גם אותו, לא אמור היה לסמן עתיד כלשהו של נורמליות.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן