צבור הצטברו כמה דברים שמצערים לי את הלב. אני משתף, כי חשוב שנצטער ביחד. אני זוכר את היום שהבנתי לראשונה כי כאשר אריק איינשטיין שר את "צער לך וצער לי", הוא מזמין את הגברת "לארוחת צעריים". זה העיף לי את הראש ודאגתי גם שזה יהיה כתוב כך בשירונט, כי משחק המילים הזה הלך לאיבוד עם השנים, אבל מה שחשוב יותר זו ההבנה שלפעמים צריך להתמסר לצער הזה. לתת לו מקום. לאכול צעריים.
אז הצער הראשון הוא על לוחם עוקץ שנפצע בגופו במלחמה, אבל לא רק בגופו, ולפני שהוא מגיע לכל מקום הוא מברר אם יש שם כלב. אדם שהסתובב עם כלבי תקיפה בעזה ולבנון, חושש היום להיות עם כלב באותו חלל.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
