קית' סיגל, ששוחרר לפני שנה וקצת, אחרי 484 ימים בשבי, משתוקק לחזור לכפר עזה. אביבה, שהושבה ארצה אחרי 51 ימים, נשבעת שכף רגלה לא תדרוך שם לעולם. "אני מבינה את קית', כפר עזה זה באמת מקום מדהים", היא אומרת, "אבל אני פוחדת, וקית’ מבין אותי".
איך פרידה כל כך ארוכה, בנסיבות שאין לתאר, השפיעה על הקשר שלכם? "לכאורה אנחנו אותם בני האדם, אבל השבי מתבטא בכל התחומים. אין הוקוס פוקוס שמשכיח את מה שחוזר אליי בסיוטים. קית’ נזהר עדיין מאוד לא לפגוע בי ואני, בניגוד אליו, כבר מרשה לעצמי לכעוס עליו, כשיש סיבה, ואחר כך אני כועסת על עצמי ומתחרטת. שוב ושוב אני גם צריכה להזכיר לו שהוא כבר לא בעזה. למשל כשאני מגישה לו מים מפני שהוא לא שתה במשך הרבה שעות, והוא אומר 'לא נורא, גם בעזה לא שתיתי'. היום אני דואגת לו יותר מבעבר".
הזוגיות שלכם חזקה יותר היום? "כן! קית' היה מדהים בשבי. הרבה פעמים אני אומרת שאם להיחטף פעם נוספת – אז עם קית'".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן