"תפסיק כבר לכתוב על פוליטיקה ותחזור לכתוב כמו פעם"
האמת היא שאין דבר שאני רוצה יותר. כי הרצון הזה יכול להתנסח גם כ"שיהיו פה כבר, לעזאזל, חמש דקות של רגיעה. חמש דקות שבהן הפוליטיקה לא תהיה הדבר הראשון והאחרון שעליו נצטרך לחשוב מדי יום. חמש דקות שבהן מותר ואפשר יהיה לגעת בחיים עצמם - או לפחות בשטויות שרוב החיים מורכבים מהן - מבלי שבאופק יבצבץ איזה מפרש שחור של מלחמה עם איראן, עם עצמנו או עם איזה גוש - כל גוש. המילה עצמה צריכה לצאת מהמחזור, זו לא מילה טובה".
אז כן. צריך ואף דחוף להקדיש טור - ומחשבה - לאימוצם של האלווין וכריסמס למסורת החגים השנתית של ישראל (אני בעד, ואם מוכרחים אפשר לתת בתמורה את ל"ג בעומר ושליש פסח), ולתחום הרפואי המתפתח של אלרגיה ל־AI (רבים סובלים מזה!). ומה עושים עם ילדים גדולים אחרי שגידלת אותם להיות לחלוטין חסרי כישורי חיים, ולארמדיל שבתוכו יסתתר אבי שושן בעונה הבאה של "הזמר במסכה".
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
