ספרה החדש של גיל הראבן, "שאלת הקואלות", מתאר מציאות עתידית מסויטת בישראל שנראית בסך הכל די קרובה למה שאנחנו מכירים היום. הספר מורכב משלוש נובלות, השתיים הראשונות דיסטופיות והשלישית אוטופית, אבל האווירה בכולן מוכרת וזרה בו־זמנית, ולא מזמינה בכלל. הנובלות האלה נכתבו בשלוש השנים האחרונות בזמנים של מלחמה, ואם נרצה או לא — הן מהדהדות פחדים כמוסים שמתעוררים בעת כזאת.
"זאת לא דיסטופיה קיצונית בסגנון קורמק מקארתי או מרגרט אטווד", הראבן אומרת, "זו לא קריסה של הכל, אלא זו מחשבה על מציאות שבה הדברים מתקלקלים. כולנו חיים במובן מסוים חיים אמוניים - פותחים את הברז ומצפים שייצאוִ מים, שולחים יד למתג ומצפים שיהיה אור, הולכיםִ לבנק ומניחים שהכסף יהיה לו קיום והוא ימשיך לעבוד. אנחנו במקלט ואין קליטה של אינטרנט אבל מניחים שכשנצא מהמקלט האינטרנט יחזור. אני מודעת כבר הרבה שניםִ לעובדה שכל זה מאוד רופף, אולי משום שאני הנכדה של הסבתא שלי, שעברה את האינפלציה הגדולה בפולין ואז את הכיבוש הגרמני, ועוד הרבה דברים. אבל לא עניין אותי ללכת לקצוות שבהם הכל נחרב, אלא רק לקלקולים. וכל זה הוא רקע לסיפור על בני אדם, ולסיפור אהבה".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
