יש הסכמה כללית על כך שקריאה מטיבה עם ילדים. זה אמנם תחביב בסכנת הכחדה, אבל מה אתם יודעים, יש עוד אנשים שקוראים. כסטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה ברייכמן, גפן פרימו לא מפחדת מספרים. ועדיין, אפשר להעריך בזהירות שאף ספר לא השפיע על חייה כמו האחד שלא קראה. כן, עוד יותר מאשר בן אדם צריך לדעת איזה ספר לקרוא ‑ הוא צריך לדעת איזה ספר לא לקרוא. בטח אם הוא בדרך לספרייה שמול המתנ"ס בפרדס חנה. מה יש מול המתנ"ס אנחנו יודעים – ספרייה. מה יש בתוכו, גפן תכף תגלה. אולם ג'ודו. כן, גפן היא אולי סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה, אבל בג'ודו היא כבר פרופסור עם ניסיון של יותר מ־20 שנה בתחום.
"הייתי בת ארבע", היא נזכרת עכשיו, בגיל 26, "כשבדרך לספרייה ראיתי קבוצה של בנות עם מאמנת אישה ורציתי להצטרף אליה. היא נראתה לי כמו פוקהונטס, ועבורי זה היה הדבר הכי נשי בעולם".
מה אמא אמרה? "שאנחנו צריכות לדבר עם אבא".
אבא מחליט. "אצל אמא בראש, ג'ודו היה ספורט גברי, ולא בטוח שהילדה יודעת מה היא עושה".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן