20 חיילים נהרגו בחודש האחרון במבצע מרכבות גדעון. בין כתיבת שורות אלה באמצע השבוע לפרסומן בסופו אולי יקרו דברים גדולים. אולי נתבשר בבשורות טובות. על עסקת חטופים, על הסכמי נורמליזציה.
אבל הצער, כמה זמן עוד נוכל להחזיק את הצער הזה? יש איזה סרטון שהסעיר אותי: רואים בו את גפני יושב בוועדה בכנסת ויוצא נגד המלחמה. אחד הפרשנים באולפן הסביר שגפני נזכר לדבר נגד המלחמה בכל פעם שהוא רוצה לאיים על נתניהו בנושא חוק הגיוס. עכשיו תראו, גם אני רוצה שהמלחמה בעזה תסתיים, אבל בא לי לשאול את גפני, האם הוא היה בהלוויה של אחד ממאות החיילים שנהרגו בתמרון? אני משתוקק לדעת, האם יצא לו לבקר בשבעה של מישהו מאלפי הנופלים במדינה מוכת הצער שלנו? האם יצא לו לבקר פעם פצועי מלחמה? האם דיבר בגובה העיניים עם ישראלי בן 20 שאיבד יד או רגל במלחמה כדי לשמוע ממנו מה הוא מרגיש, מה הוא חווה?
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
