לאוהדי הפועל באר־שבע יש איזה פתגם כזה: אל תגידו גול יבוא, הביאו את הגול. אם אתה רוצה להיות קופירייטר, אמרתי ללוחם, תכין הצעה לקמפיין למישהו במשרד מוביל. תגיד לו שהכנת משהו לחברה שהם מפרסמים, סתם כי אתה אוהב לעשות זאת, ואם יש לו זמן, תשמח שיקדיש דקה לראות זאת ועוד דקה להגיד לך מה דעתו. אתה אפילו לא חייב לומר לו שאתה מחפש עבודה. תגיד שאתה רוצה ללמוד. אם אתה טוב ותפציץ עם מה ששלחת - הוא כבר ישאל אותך אם בא לך לעבוד אצלו. אולי כניסיון, אולי כמתלמד. מה שיש.
זה נכון גם לשחקנית שפנתה אליי. היא אמרה שהיא אוהבת קומדיה. פעם, אמרתי לה, שחקן קומי היה צריך לקוות שיגלו אותו, שאיזה עורך או במאי יאיר עליו עם הפנס שלו. היום אפשר לתת לקהל לגלות אותך, לתת לך את הספוט. העורך והבמאי יבואו אחריהם. את לא צריכה הזדמנות, את פשוט בונה לעצמך אחת כזו. מייצרת תוכן ומעלה לרשת. זה לא קל ולא תמיד מתפוצץ, אפילו לרוב לא. אבל אם אתם טובים ונחושים, זה יקרה. משהו יקרה. ואני לא מיתמם. יש הצפה בתוכן והקרב על תשומת הלב של הקהל קשה, אבל זה הרבה יותר נכון ומרגש להילחם על הקהל מאשר לדפוק על דלתות של מנהלים "חשובים", או לשלוח בפקס מערכונים ל"החרצופים". שבת שלום.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן