במפלגות החרדיות הבינו באיחור מביך שאפילו את היכולת לאיים הם איבדו. איש בכנסת לא עצר את נשימתו מול האולטימטום שהציבו - בלי חוק גיוס אין תקציב - כי דרעי וגפני איימו בעיקר על עצמם. הראשונים להיפגע אם אין תקציב הם החרדים, שתלויים יותר מכל מגזר אחר בכספים הקואליציוניים. אם הכנסת לא מאשרת את חוק התקציב, המדינה מתנהלת על בסיס חודשי של התקציב הקודם מחולק ל־12 חודשים, רק בלי אותם תקציבים פוליטיים. מהעץ הזה הם נאלצו לרדת בלי שום סולם. אפילו השרפרף שהציע ביסמוט כשהכריז רשמית על סיום הקראת החוק בוועדה, ניסיון להפגין "התקדמות", היה נמוך מדי בעיניהם.
ההכרזה הטכנית הזאת שיפרה את מצבם רק בנושא אחד: עד עכשיו היועמ"שית של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל שור, סירבה לקיים איתם דיונים חשאיים. את עמדתה היא התעקשה להגיד בוועדה המצולמת ובאופן פומבי, ולא בחדרים אפלים בירכתי הכנסת. מרגע שהסתיימו הדיונים הפורמליים על הנוסח, הם יכלו סוף־סוף להיכנס איתה למשרד של ביסמוט בלי מצלמות. לפי דיווחים מהחדר, גם שם היא לא נסוגה מהקו העקרוני שלה, על הקשיים המשפטיים הרבים בחוק. היא גם לא חשפה את כל הקלפים – האם תקבע בסוף שיש מניעה משפטית או רק תציג הסתייגויות נקודתיות.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן