אלה היו ימי הצילום הראשונים, עם אוסף שחקנים אנונימי וילדת דיסני אחת, אחרי שש שנים שכל דלת בהוליווד נטרקה בפנינו. גם ג׳ייקוב אלורדי הגיע לאודישן חסר בית, כשהוא ישן במיצובישי גלנט 2004 על מלהולנד דרייב, וכבר הודיע להורים שהוא חוזר הביתה, לאוסטרליה, מרים ידיים מהחלום, אבל אז הזעם התנקז למונולוג מול המלהקת, והוא הפך לנייט. הוא ישב ביישן, במסדרון החשוך שיהפוך תכף לתיכון איסט היילנד, קרא תסריטים משנות ה־50 וחיפש לפצח מתוכו גבריות רעילה ומיניות מדוכאת.
ההאנגר שנקרא סטייג' 15 בסוני סטודיו בקושי השתנה מאז הקוסם מארץ עוץ, שצולם בו בקיץ שלפני מלחמת העולם. בחלל שבו התפתל פעם שביל האבנים הצהובות אל עיר הברקת נבנה הבית של רו בנט, זנדאיה, וטוטו הכלבלב של דורותי התחלף בטנק, הפיטבולית המעורבת הלבנה של סוויני, שהפכה לכלבת התמיכה הרגשית של ההפקה לניחום אחרי סצנות ברוטליות. סוויני ישבה על הרצפה, מילאה מאות עמודי יומנים אישיים בזיכרונות מדומיינים של קייסי, כדי להיכנס לדמות.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
