והרי הודעה למעריצים שמחזיקים בחתימה של אסף אמדורסקי: מדובר בקשקוש. כלומר, החותם הוא האמן המקורי ולא בינה מלאכותית, אבל החתימה עצמה הייתה פעולת הסוואה לכך שבניינטיז לא דיברו על הפרעות קשב. "מתישהו באמצע שנות ה־20 שלי הבנתי שאני הולך על קשקוש רנדומלי", מודה אמדורסקי. "כמו שאמרתי 'אני רוצה לנגן חצוצרה'. לא למדתי חצוצרה, קניתי חצוצרה, עשיתי פוזה של חצוצרה, הצלחתי להוציא כמה תווים. אז כמו שאתה יודע לזייף כאילו אתה חצוצרן, זייף כאילו אתה חותם. הייתי עושה תנועה קשקושית ומלאת ביטחון, כותב את ההתחלה של האות א' וממשיך ממנה. אני עד היום לא יודע איך נראה הכתב שלי או איך אמורה להיראות החתימה שלי.
״לא הצלחתי ללמוד את לוח הכפל, למרות שניסיתי לאורך שנים. אנשים עבדו איתי באולפן ואמרו 'תפתח פה קומפרסור', וזה מכשיר עם ארבעה כפתורים, ואני לא יודע מה הכפתורים האלה עושים, כי זו חשיבה של מתמטיקה. עד היום כל התקליטים שעשיתי ומיקססתי בעצמי, חלק מהסאונד שאני עושה הוא כי אני לא יודע להשתמש בקומפרסור. זה ייצר איזשהו נתיב, בגלל האלטרנטיבה שנאלצתי למצוא, שמייחד את הסאונד שלי עקב הניסיון לא להודות בהפרעה שאני מסתובב איתה. רק לפני שנה אובחנתי עם הפרעות קשב".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
